ולמה קראתי לה ככה?

בתור מורה לדרמה,

אני פותחת את השנה

עם שיעור הסבר נקודתי

(ומתומצת ביותר יש לציין)

על המוח.

סיכומון קצר:

יש בו שני צדדים עיקריים

שמאלי וימני,

כאשר כל אחד מחזק יכולות שונות אצלנו,

מוח שמאלי – היכולת ללמוד קריאה וכתיבה.

אחראי על הסדר וההגיון..

לעומתו המוח הימני – יצירתיות, דימיון וכו…

ילד גדל לתוך עולם שמאלי

שמודד עפ״י הישגים ותוצאות..

את עולם הדימיון דואגת הסביבה לכבות כשזה לא מסתדר עם ההיגיון הנורמלי

והנה לכם……

עוד כשהתחלתי לצלם (כחובבנית)

וציפיתי לשיתוף פעולה

ראיתי שילדים מבינים ומדברים את העולם

בצורה אחרת מאיתנו המבוגרים (שמאל)

ומה שנותר לנו כדי לגשר על הפער הזה –

לדבר בשפה שלהם (ימין).

הילדים

חווים את העולם מתוך דימיון ויצירתיות!

משפט כמו ״תעמוד שם ותסתכל״

שייך לנו, המבוגרים..

לעומת ״תראה אם יש פה משהו מעניין באיזור!״

מבינה את ההבדל?

אה וציפי?

קראתי לה בשם כדי שתהיה

דמות (דמיונית) לילדים

ולא מצלמה שחורה וכבדה..

(אגב,

הרבה אנשים חשבו שזה גימיק שיווקי..

גילוי נאות

קראתי לה ככה עוד

בתור תלמידת תיכון חובבת צילום..)

אז בפעם הבאה

שאת רוצה לגעת בילדים שלך

ולדבר בשפה שלהם

תשתמשי ביצירתיות, תביאי איתך דמיון

וחשיבה מחוץ לקופסה

ותגלי שהילדים זורמים, אנרגטיים יותר!

ובכלל…

אותך זה הופך לאמא

נינוחה ושמחה

הרבה יותר!