לא יודעת למה,

אבל דווקא

המקרה הזה

ממש צרוב לי.

צילמתי ילד חלאקה מתוק,

כמובן שגם שילבנו משפחתיות מיוחדות

והתרגשתי מאוד מהתוצאות –

תמונות מעלפות!

-האמא תיכננה ללכת על

חבילה עם אלבום-

כששלחתי לה את התמונות לבחירה

והתחלנו להתכתב –

היא אמרה שההוצאות גדולות מדי

והחליטה לוותר.

תכלס – בקשה הגיונית.

מי אני שאלחץ ואתעקש?

ואם לומר את האמת?

שמחתי.

אלבום זה הרבה זמן והתעסקות

ועכשיו זה נחסך לי.

הגיע יום האירוע

של החלאקה עם המשפחה,

חברים וכל המי ומי..

ובעולם של היום……….

בו הכל מתועד ברשתות

ואפשר “להיות” גם

מבלי להיראות,

אני מבינה

שהמשפחה העדיפה

לפנק את האורחים בסטייק של בקר

ולוותר על אלבום לילד החלאקה. 

ואז כבר ממש כאב לי עליו.

הילד חלאקה הזה יגדל,

ומה יישאר לו מזכרת מהאירוע?

הקילוגרמים העודפים של סבתא?

או שמא שיירי הבשר בתותבות של סבא?

תגידו לי אתם –

אולי היה עדיף לוותר על טיפונת

גרנדיוזיות בתפריט

ולפנק את הילד בזיכרון אישי – משפחתי

מרגש וקדוש?!

ומבלי לשאול

ברור לי

שלילד הזה – עד היום –

אין אלבום.